"גם מתוקים הם סוג של נחמה,
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה,
תראה חבר הפחד לא עובר
הוא רק הולך ובא הולך ובא... " (שרית חדד)

 

אכילה רגשית היא מצב בו רגשות שלילים מובילים לאכילה מוגברת. למרות שבאופן אינטואיטיבי כולנו מבינים את משמעות הדבר, המחקר עדיין לא הצליח לגלות מהו התהליך המדויק שדרכו רגשות משפיעים על אכילה. הסברה היא שייתכן מאוד שלא הרגש עצמו הוא אשר מוביל לשינויים בהתנהגות האכילה אלא האופן בו אנו מתמודדים עם הרגש.

אם נבחן את הדברים מנקודת ראות ביולוגית נראה כי הנטייה לאכול בתגובה לרגשות שליליים מפתיעה.
ראשית, מבחינה ביולוגית - פעילות רגשית יוצרת בגוף הפרשה של הורמונים מעכבי תחושת תאבון (כגון קטכולאמין) ובכך הגוף מייצר תחושה שדומה לתחושת שובע. במילים אחרות - רגשות שליליים לא מובילים לתחושת רעב פיזית, נהפוך הוא - אנו מרגישים שבעים ומלאים.
יותר מכך, מבחינה פונקציונאלית, אכילה רגשית נראית כבלתי מותאמת ובלתי מסתגלת. רגשות מכינים את האדם לבצע מגוון פעולות שנועדות להגיב באופן מיטיבי עם דרישות הסביבה (כמו לברוח כשמופיע נמר או להילחם כשמאיימים עלינו). אכילה מפריעה ליכולת ביצוע רגשות אלו.

בניסיון להסביר את ההתנהגות הבלתי הגיונית הזו העלו חוקרים מספר השערות:


סברה אחת מציעה שאכילת יתר רגשית מתרחשת כחלק מניסיון לברוח ממודעות לרגשות שליליים. בצורה זו, תשומת הלב מופנית לסביבת הגירויים המיידית (אוכל) והרחק ממחשבות משמעותיות יותר. בצורה זו האדם נמנע מלהתמודד עם מידע שעלול לאיים על ה"עצמי" שלו.

סברה אחרת היא שאכילת יתר מחזקת תחושה של רגשות חיוביים. אנשים שואבים סיפוק מצריכה של אוכל בשל האיכות שלו (כגון: טעם, ריח, טמפרטורה) או בשל התחושה שעושים משהו אסור ("ההנאה שבפרי האסור").
סברה שלישית גורסת שהרבה יותר קל לאדם לייחס את מקור מצוקתו לאוכל מאשר למקור האמיתי של הלחץ.

בבסיס כל הסברות קיימת ההנחה שלפני שהאדם מבצע אכילת יתר, הוא חווה רגשות שליליים אותם אינו יכול לווסת. קושי זה מאלץ אותו להשתמש בדרכי התמודדות אותן הוא כן מכיר, אפילו אם התוצאה הסופית שלילית עבורו.
עם כך, ההנחה הבסיסית היא שהרגש השלילי עצמו אינו הבעיה. הבעיה היא בחוסר היכולת של האדם לווסת את הרגש בצורה מיטיבה.


מה זה וויסות רגשי?

ויסות רגשי מתייחס ליכולת שלנו להשפיע על החוויה הרגשית שלנו ו/או על האופן בו אנו מבטאים את רגשותינו. כאשר יש קושי לווסת נכון את הרגשות, האדם מרגיש שהרגשות משתלטים עליו, דבר המגביר תחושות של אי-שקט ועצבנות. במצב זה ישנה עליה בהסתברות להתפרצות רגשית או התנהגותית, אם כי לא תמיד האדם ידע לקשר בין התנהגותו למצבו הרגשי.

הבעיה שכשמשתמשים באוכל למטרה של ויסות רגשות, האדם מקבל אפקט הרגעה זמני לחלוטין. גרוע מכך, לאחר התקף אכילת-יתר האדם נשאר עם הבעיה הראשונית שבשלה אכל כשאליה מתווסף קושי חדש – תחושת בושה ואשמה על כך ששוב "מעד ואכל בלי שליטה". אכילה רגשית לאורך זמן מייצרת בעיה ברמת הזהות – נפגעת תחושת המסוגלות העצמית (כי אם אני כל הזמן מחליט להפסיק ולא מצליח, כנראה שאני אדם שלא מסוגל).
במילים אחרות, כיוון שהקשיים והמתחים אינם נפתרים באמצעות האוכל, האדם ימצא לבסוף את עצמו מתמודד גם עם הקושי האמיתי וגם עם הקושי שנוצר בשל אכילת היתר. 

 

נורות אזהרה לכך שייתכן ואתה מתמודד עם אכילה רגשית:

  • כאשר תקף אכילה מתחיל ב"מתחשק לי לאכול_____________" (השלם את החסר באוכל המועדף עלייך).
  • האם אתה מרגיש כאילו אוכל הוא חבר טוב? נחמה?
  • האם המתחים וההתמודדויות של היום מתנקזים לתוך דחף עז לרוץ לקיוסק הקרוב / מאפיה קרובה / פיצריה קרובה וכו'.
  • כאשר אתה מתגמל את עצמך באופן חיובי על-ידי אכילה של אוכל (נכון, אוכל זה באמת מקור להנאה ולפינוק אבל כאשר באופן קבוע הוא הופך לתגמול, האוכל הופך לדבר רגשי ולא לדרך בה מזינים את הגוף).
  • כאשר אתה אתה אוכל בזמנים בהם אתה משועמם / כועס / עייף / עצוב / __________ (השלם את החסר).
  • האם אתה מרגיש חוסר שליטה או חסר אונים ליד אוכל?

 

אולי יעניין אותך גם:

מניעת "מעידה"

אהבה עצמית

כלים פסיכולוגיים לירידה במשקל

מלאו פרטיכם בטופס על מנת לקבל עדכונים על מאמרים חדשים, סרטונים וחינמיים:

טיפול באמצעות סקייפ